פסק-דין בתיק ת"א 24074-06

נתוני רקע ועובדות:

1.         התובעת הגישה תביעה זו לבית המשפט למתן פסק דין הצהרתי שיבטל את פס"ד שניתן בת.א 27854/99 בבית משפט השלום בחיפה (להלן: "פס"ד), והמצהיר כי התובעת איננה חייבת עוד להחזיר לנתבע מס' 1, בנק מזרחי טפחות בע"מ (להלן: "הבנק"), כספים כלשהם, וכי הנתבעים מס' 2 ו - 3 הם, והם בלבד, אלו החייבים להחזיר את הכספים.

2.         בין התובעת ונתבע מס' 2 (להלן "הנתבע") נערך חוזה נישואין ('עקד') וביחד הם נטלו כזוג נשוי, הלוואה בסך 97,000 ש"ח מהבנק, בהתאם להסכם הלוואה מס' 891535090 שנחתם ביום 26.3.92 (להלן: "ההסכם"). סכום ההלוואה היה מיועד לצורך בניית ביתם העתידי והמשותף של התובעת והנתבע, שבו היו אמורים לנהל משק בית משותף. בנוסף, נטלו התובעת והנתבע הלוואה נוספת מאת נתבע מס' 4, בנק ירושלים לפיתוח ומשכנתאות בע"מ (להלן: "בנק ירושלים"), בהתאם להסכם הלוואה מס' 10145-683 שנחתם ביום 15.7.91 (להלן: "ההסכם השני"). הלוואה זו נלקחה לצורך מימון רכישת חלקה 46 גוש 18795 מאדמות כפר אבו סנאן ומימון בניית מבנה מגורים עליה.

3.         תקופה קצרה לאחר נטילת ההלוואות כאמור, התגלעו חילוקי דעות בין התובעת לנתבע. בהחלטת בית הדין הדרוזי מיום 2.5.93 בוטל חוזה הנישואין ונקבע בין היתר, כי כל הזכויות החובות בדירה יהיו של הנתבע, ושלו בלבד וזאת כנגד התחייבותו של הנתבע לשאת לבדו בהחזרת ההלוואה ולהסיר את שם התובעת ושם אביה, כערב ממסמכי ההלוואה. מכספי ההלוואה אכן נבנה לבסוף בית בכפר אבו סנאן (להלן: " הבית"), אולם בעקבות ביטול הנישואין התובעת מעולם לא גרה בבית.

4.         תקופה קצרה לאחר שבוטל ה'עקד' התחתן הנתבע עם נתבעת מס' 3 (להלן : "הנתבעת") ומאז ועד היום הם גרים יחד בבית יחד עם ילדיהם. התובעת, שסברה כי שמה ושם אביה הוסרו ממסמכי ההלוואה, התחתנה אף היא בשנת 1995 ועברה לגור בכפר ירכא. התובעת ניהלה חיים רגילים עם בעלה והייתה בנתק מוחלט מהנתבע ומכל ידיעה לגבי ההלוואה עד שלפתע, לטענתה, בשנת 2000 גילתה כי מתנהלים נגדה תיקי הוצאה לפועל, הקשורים להלוואות, והיא נדרשת לשלם לבנקים מאות אלפי שקלים. לטענת התובעת היא כלל לא ידעה כי ניתן נגדה פסק דין אשר לפיו חויבה יחד ולחוד עם הנתבע, לשלם לבנקים אלפי שקלים מכוח ההסכמים. פס"ד הנ"ל אף לא נמסר לה לטענתה אלא לנתבעת, אשתו הנוכחית של הנתבע.

כתוצאה מנקיטת הליכי ההוצל"פ בשל החוב הנטען, הכוללים בין היתר, הליכי עיקול שונים וכן פקודות מאסר, חיים התובעת ובעלה באווירת מתח וחרדה מתמשכת. לאור האמור הגישה התובעת תביעתה זו.

טענות התובעת

5.         לטענת התובעת מאחר ולא קיבלה את כתב התביעה בת.א 27854/99 ולא ידעה כלל על ההליכים שהתקיימו כנגדה, יש פגם בפס"ד שניתן במעמד צד אחד, ועל כן יש לבטלו. הואיל ומאישורי המסירה הקיימים בתיק עולה כי התובעת מעולם לא הוזמנה כדין להליכים שהתנהלו כנגדה, ולנוכח ויתור הנתבעים על חקירתה בעניין זה, מתבקשת המסקנה כי על פסק הדין להתבטל.

התובעת ממשיכה וטוענת כי סעיף מס' 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979 (להלן: "חוק עשיית עושר") אשר מכיל את הביטוי "שלא על פי זכות שבדין" מפורש כמכיל לא רק את המצבים בהם מצביע התובע על הוראת חוק חיצונית לחוק עשיית עושר שהופרה, אלה מכיל גם מצבים רבים אחרים, שבהם עשויה לבוא התעשרות שלא כדין מפגיעה בצפייה בלבד, אשר היא כשלעצמה הופכת לדין פנימי מכוח חוק עשיית עושר. בענייננו עסקינן בהסכמים בין התובעת והנתבע מצד אחד לבין הבנקים מצד שני. מכוח ההסכמים שבין הצדדים התובעת אמורה לכאורה לשלם לבנקים כספים שהם החזר הלוואה בצירוף ריביות והוצאות שונות של ההוצל"פ. בפועל התובעת שילמה סכומים אלה ואחרים בעקבות הליכי הוצל"פ שננקטו נגדה טרם הגשת תביעה זו.

לטענתה, מאחר וחוזה הנישואין בינה לבין הנתבע בא לקצו, ובית הדין הדרוזי החליט שהזכויות בבית יעברו לנתבע בלבד והוא זה שיישא בהחזרת ההלוואה לבנקים וידאג להסיר את שמה של התובעת ממסמכי ההלוואות, ומאחר והתובעת מעולם לא גרה או נהנתה מהבית שנבנה, בוודאי שהייתה לה צפייה כי לא תאלץ להשיב את הכספים לבנק בגין ההסכם ומי שצריך לשאת בהשבתם הם הנתבעים. התובעת מוסיפה וטוענת כי הנתבעת מסכימה להחליף את התובעת ולהיות לווה במקומה, כך שלבנק תהיה כתובת אחרת (הכתובת הנכונה) במקום התובעת לגביית החוב.

טענות הבנק

6.         לטענת הבנק הדרך לביטול פס"ד הינה באמצעות בקשה לביטול פס"ד ולא באמצעות הגשת תביעה לפס"ד הצהרתי. זאת ועוד, התובע ידעה על קיומו של פס"ד לפחות משנת 2000 ועל כן מדוע פנתה לבית המשפט בטירוניות רק בשנת 2006? הרי התובעת יודעת על פתיחת תיקי ההוצל"פ נגדה מתוקף פס"ד כבר משנת 2000. זכות ביטולו של פס"ד מכוח חובת הצדק כפופה למגבלת זמן על פי תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות הסד"א), הדורשת כי בהעדר טעם מיוחד להארכת המועד, בקשת הביטול תוגש תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין למבקש. בלא עמידה בדרישה זו, אין הזכות לביטול פס"ד בשל חובת הצדק משתכללת. התובעת ידעה על ההליכים שננקטים נגדה בגין פס"ד שניתן לכל המאוחר משנת 2000, אולם לא הגישה תובענה זו אלא רק בשנת 2006, כשש שנים לאחר מכן. התובעת השתהתה באופן בלתי סביר עם פנייתה לביטול פס"ד ועל כן לא ניתן לבטלו משיקולים של חובת הצדק. 

הבנק ממשיך וטוען כי גם אם יבוטל פס"ד לנתבעת אין כל סיכוי לזכות בהגנתה שכן אין חולק כי התובעת חתמה על הסכם הלוואה עם הבנק. הבנק לא הפר את החוזה, כך שלא עומדת לתובעת כנגד הבנק תרופה מכוח דיני החוזים או מכוח דיני עשיית עושר. החוב של התובעת שריר וקיים והיחסים המשפטיים בין התובעת לנתבעים מס' 3 - 2 אינם גורעים מזכויות הבנק כלפי התובעת. גם בין הדין הדרוזי לא התיימר לבטל את ההסכם שנחתם בין התובעת לבנק (צד שלישי). בית הדין הדרוזי הטיל את האחריות למחיקת שמה של התובעת ממסמכי ההלוואה על הנתבע  אולם הנתבע לא עמד בהתחייבויותיו. בית הדין קבע כי במידה והנתבע לא יעמוד בהתחייבויותיו תוכל התובעת לדרוש ממנו את זכויותיה בדירה, אולם בית הדין לא קבע כאמור כל סעד שיהיה לתובעת כנגד הבנק, שכלל לא היה צד להליך. סעיף 6 לחוק המחאת חיובים , התשכ"ט 1969 (להלן: "חוק המחאת חיובים"), הדן בהמחאת חיובים, קובע כי קיימת חובה לקבלת הסכמת הנושה (במקרה דנן - הבנק) כדי להמחות את החיוב, והסכמה מעין זו לא התקבלה מהבנק. רק לאחר הגשת התביעה הגישה התובעת בקשה לוועדה הבין - משרדית  להחלפת הלווה בלווה אחרת (נתבעת מס' 3 - אשר לא מתנגדת להחלפה). הבקשה אושרה בכפוף לעמידה במס' תנאים מצטברים. מאחר והנתבעים מס' 2 - 3 לא עמדו בתנאים לא בוצעה לבסוף ההחלפה.

דיון

7.         ביום 10.2.10 התקבלה הודעה מוסכמת למחיקת בנק ירושלים, נתבע מס' 4, מכתב התביעה וזאת עקב פשרה אליה הגיעו הצדדים. ביום 11.2.10 ניתן להודעה תוקף של החלטה ובנק ירושלים נמחק מכתב התביעה.

כעת נבחן את תביעתה של התובעת למתן פסק דין הצהרתי שיבטל את פס"ד שניתן בת.א  27854/99.

כאשר ניתנה החלטה במעמד צד אחד, רשאי בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה לעתור לביטולה בתוך 30 יום מהיום שהומצאה לו. במקרה שלפני אי התייצבותה של  המבקשת לדיון במועד הייתה בשל טענתה כי כלל לא ידעה על ההליכים שהתקיימו כנגדה. לרוב, כאשר פס"ד, שניתן במעמד צד אחד, הוא פגום כתוצאה מהיעדר המצאה כדין למבקש - יבוטל פס"ד בלי להתייחס כלל למשקל הטענות ולסיכויי ההצלחה. ההלכה זו נסמכת על ההשקפה, שלפיה בעל דין זכאי לקיומם התקין של ההליכים המקדמיים, עובר למתן פסק הדין. ביטול כזה נעשה מתוך חובת הצדק (ראה: א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי [מהדורה תשיעית, תשס"ז - 2007] עמ' 354). הואיל ומאישורי המסירה הקיימים בתיק עולה כי התובעת לא הוזמנה כדין להליכים שהתנהלו כנגדה, יש וניתן היה לבטל את פס"ד, וזאת במידה והבקשה הייתה מוגשת בצורה ובדרך הנכונה לפי תקנות סדר הדין האזרחי.

8.         כללי הפרוצדורה, קובעים את הדרך ואת כללי המשחק, לשם בירור המחלוקת העיקרית באופן הוגן ובתום לב. אמנם תכלית תקנה 201 לתקנות הסד"א היא יישום האמירה "שיש לתת לכל צד את יומו בבית המשפט", שכן זכות הגישה לערכאות והזכות להליך הוגן הוכרו כזכויות יסוד בחוק כבוד האדם וחירותו ( ע.א. 3115/93 יעקב נ. מנהל מס שבח, פד"י נ' (4) 549 , עמ' 558), אך אין פירוש התקנה ביטול גורף בכל מצב של פסקי דין לאחר שניתנו.

בקשה לביטול פס"ד שניתן, כבר בשנת 1999, ואשר המבקשת ידעה עליו משנת 2000 לפחות, הינה בקשה אשר הוגשה בשיהוי חמור. התובעת מבקשת לבטל את פס"ד שניתן לפני 12 שנים. התוצאה של הצהרה על בטלות פס"ד הינה ביטול תוצאות של הליכים משפטיים שהתנהלו נגד התובעת לפני שנים רבות. התובעת ישבה בחיבוק ידיים במשך 12 שנים ואף שילמה חלק מהסכומים, ולא חשבה כי יש מקום למהר ולפנות לבימ"ש לבטל את פס"ד האמור.